על מלחמה ושיטות ניהול 

שמם עומד בסתירה לפועלם: לא יהיה יותר חלוץ לפני המחנה, לא ינהלו אותנו בפרץ ואף לא אהודים יהיו. ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון עמיר פרץ, והרמטכ"ל הפורש דן חלוץ פעלו ללא תוכנית אסטרטגית, תוך תהליך קבלת החלטות מתגלגל, ללא אחריות אישית, ללא ניהול בקרה ופיקוח. לו היו ארגון עסקי, היו פושטים את הרגל או מועמדים לפיטורין.

בפן המשימתי הם כשלו בניהול הפרויקט, בפן הבינאישי הם כשלו ביכולת למתוח ביקורת, בפן הניהולי הם כשלו במיומנות של בקרה וניהול ידע, בפן החברתי הם כשלו בעיצוב ובנייה של חוסנו של העורף.

מרבית החוקרים מסכימים כי בתהליך של מנהיגות קיימת השפעה חברתית, מכוונת, של אדם אחד על ציבור, או של מספר אנשים אשר בונים את הפעילויות והיחסים של הארגון. ידוע כי הצלחתם של סגנונות הניהול והשפעתם תלויה ברמת הבגרות של הקבוצה, הנמדדת ביכולתה להציב לעצמה מטרות קשות אך ריאליות, ובנכונותה לקבל על עצמה אחריות. קבוצה כזו מצטיינת במוטיבציה גבוהה ומסוגלת לבצע משימה באופן עצמאי.

ביקשתי לבחון את סגנונות הניהול של השותפים להנהגת המדינה במלחמת לבנון השנייה, על בסיס הדיווחים העולים מדוח ועדת וינוגרד ולמול גישתו של רדין (1970 Reddin), במנהיגות. גישה זו קיבלה את עיצובה בראשית שנות השבעים, על פיה לא ניתן להצביע על סגנון ניהולי אידיאלי. יעילותו של סגנון זה או אחר, נמדדת ביכולת להתמודד עם מצבים נתונים, תוך כדי השגת תוצאות רצויות.

מנהיג הפועל בנסיבות מסוימות, חייב לזהות נסיבות אלו ולהגמיש את התנהגויותיו כך שיתאימו לנסיבות החדשות שנוצרו. בגישה זו מוצגים מספר סגנונות ניהול בעלי מידת אפקטיביות נמוכה, בהם: הנוטש, סמכותי נוקשה, מתפשר.

לראש הממשלה אהוד אולמרט אחריות עליונה, הוא הוביל את הממשלה לקבלת ההחלטות וגיבוש עמדה מבלי שהוצגה לו תוכנית מפורטת ומבלי שדרש כי תוצג. התנהלות זו מציגה מנהיג שאינו מעורה במשימה, אינו מנתח אותה, אינו מגלה ספקנות.

ראש הממשלה בחר בשר ביטחון שאינו מקצועי, בחירה שנבעה משיקולים פוליטים גרידא ומחוסר מעוף מדיני. אהוד אולמרט הסתמך על כך שההחלטות התקבלו בממשלה ונמנע מלקיחת אחריות אישית.

אין זה די לנהל את התהליך על-פי החוק, בימים הראשונים של המלחמה נאמר על ראש הממשלה שהוא מתנהל ומכוון צעדיו תחת ועדת החקירה העתידית. כל אלו מצביעים על סגנון ניהול נוטש - שהגדרתו: עובד על-פי חוקים, תפוקה מינימלית, מוותר ונמנע ממעורבות, מראה חוסר עניין במשימה ובאנשים. אהוד אולמרט אכן מתייחס לניהול המדינה כאל מקום העבודה שלו, מקום שלא מאיים על פיטורין מתוך אינטרסים פוליטיים טהורים. לו היה אהוד אולמרט נדרש לקבל החלטה בדבר המשך העסקתו של מנהל מעין זה, ראוי היה שידיח אותו.

הרמטכ"ל לא התריע בפני הדרג המדיני על החסרים הניכרים במצב התוכניות והמוכנות של הצבא, הרמטכ"ל לא העריך את משמעות חשיפת העורף לירי הקטיושות ולהיערכות למהלך קרקעי נרחב. הרמטכ"ל היה חשוף לעובדה שהן ראש הממשלה והן שר הביטחון חסרים את הידע והניסיון הנדרש ויצר אצלם את הרושם כי הצבא ערוך וכי יש תוכנית פעולה מוגדרת.

הרמטכ"ל אסר על הדרג הצבאי לקיים קשר עם הדרג המדיני במהלך המלחמה. כל אלו מצביעים על סגנון ניהול סמכותי נוקשה שהגדרתו: ביקורתי, מאיים, מחליט הכול בעצמו, דורש ציות, מדכא קונפליקטים, זוכה לציות עיוור.

התנהלות שר הביטחון עמיר פרץ, חוסר הידע שלו וחוסר ניסיונו גרמו לכך שהוא כשל במילוי תפקידו, הוא פעל מתוך התפשרות ויישור קו עם הרמטכ"ל ועם החלטות הממשלה.

חוסר הידע הינו מצב נתון, אולם חוסר יכולתו לעמוד על הליקויים, לדרוש הלימה בין דרכי הפעולה שהוצעו לבין היעדים שנקבעו, לשאול שאלות ניהוליות, לנהל תהליך בקרה ועוד, כל אלו מצביעים על סגנון ניהול מתפשר שהגדרתו שימוש יתר בשיתוף, נכנע, חלש, נמנע מהכרעות, שם דגש על משימתיות ויחסי אנוש בזמנים בלתי מתאימים. מתפשר מאוד, מחפש דברים בטוחים.

במחקר תיאורי על מנהיגים פוליטיים (ברנס 1978) תוארה מנהיגות מעצבת כתהליך שבו "מנהיגים ומונהגים גורמים אחד לשני להעלות לרמה גבוהה יותר של מוסר ומוטיבציה". מנהיגים אלו מחפשים להעלות את המודעות של המונהגים ע"י פנייה לאידיאלים גבוהים יותר וערכים מוסריים כגון חרות, צדק, שוויון, שלום, הומניטאריות, לא לרגשות נמוכים יותר כגון פחד, חמדנות, קנאה או שנאה.

המנהיגות שלנו אינה מעוררת השראה, ובעצם אחיזתה בכיסאות (למעט חלוץ) מעידה על רמת מוסריות נמוכה.